האם "מעשים דומים" יכולים לשמש כ"סיוע" ראייתי

Transcription

1 האם "מעשים דומים" יכולים לשמש כ"סיוע" ראייתי דרישת הסיוע רקע: מאת צבי פפרברג* ושלי פפרברג** תולדות דיני הראיות הינן התפתחות הדרגתית של מעבר מכללים מכניים ונוקשים אשר דרשו "כמות" ראייתית קבועה לכללים גמישים הבודקים משקל הראיה, ערכה ואיכותה. משקל מיוחד ניתן איפה לזהות נותן העדות. בדומה למשפט העברי שקבע את הכלל לפיו אין, בדרך כלל, מרשיעים אדם על פי עדות עד אחד בבחינת "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר". 1 בהשפעת המשפט הכנסייתי היתה במשפט הקונטינטלי דרישה למספר מינימלי של עדים (בדרך כלל: שניים) ובמשפט האנגלי הקדום דרשו מבעל דין יותר מאדם אחד שיתמוך בשבועתו ומוקבל היה כי המושבעים הם 2 יותר משום שכני המתדיינים ובעלי "מידע" עליהם. נטית המשפט המקובל המודרני ממנו "ירשנו" את עיקר דיני הראיות של משפטנו, רשאי בית המשפט השומע ראיות, לפסוק גם על פי עד אחד, ואולם קיימים חריגים בהם קיימת דרישה, בין בחוק החרות ובין בהלכה הפסוקה, כי בנוסף לעדות היחידה תציג התביעה ראיה מסייעת. ההבדל בין דרישת סיוע הקבועה בחוק לזו שנקבעה בהלכה הפסוקה היא כי במקרה הראשון הדרישה הינה מוחלטת ולכאורה אין בית המשפט רשאי להרשיע נאשם או לקבוע ממצא עובדתי על יסוד עד אחד בלבד ואילו במקרה השני, מדובר בהודאה מנחה לבית המשפט לפי "מסוכן" להגיע להרשעה או ממצא עובדתי על סמך עדות יחידה באותו מקרה במשפט האזרחי, 3 4 מפרטת פקודה הראיות סדרת מקרים בהם, אם מצא בית המשפט לנכון לפסוק על סמך עדות יחידה, שאינה הודאת בעל דין ועשה זאת בהעדר ראיה נוספת לסיוע, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו: "ואלה המקרים: (1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14; (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; (3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד; (4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר; 5 (5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור." במשפט הפלילי, רשאי אמנם בית המשפט להרשיע אדם, על פי עדות יחידה אפילו בעבירת רצח (הגם 6 שהמקרים שאושרו בפסיקת בתי משפט של ערעור דנו בנסיבות יוצאות דופן ( ואולם במצבים כאלה על בית 1 דברים י"ט, 15; שם, י"ז, 6; במדבר ל"ה, 30; רמב"ם, הלכות עדות פ"ה, א'. 2 הרנון: "דיני ראיות" (חלק שני תשמ"ה), 4 (להלן: "הרנון"). 3.Cross and Tapper on Evidence (London: Butterworths, 9th ed., 1999), בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א (להלן: "פק"ר"). 5 שם.

2 - 2 - המשפט לנהוג בזהירות מיוחדת ולשקול היטב האם "בטוח" לסמוך על עד יחיד לצורך הרשעת הנאשם. ההלכה 7 מלפני בית המשפט העליון הינה כי במצב של "עדות מול עדות", צריך בית המשפט לנהוג בזהירות יתירה. דרישה לחיזוק ראייתי ואף לראיה מסייעת, לפק"ר קובע כי: לצורך הרשעת אדם בפלילים, נקבע מפורשות בסעיף 54 א(א) "בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה - טעונה עדותו סיוע; לענין זה,'עד מדינה' - שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה. " (ההדגשות שלנו צ.פ/ש.פ.) לעומת זאת, במקרים של עבירות מין, נקבעה בסעיף 54 א(ב) לפק"ר: "חובת הנמקה", לעניינה נאמר: "'חובת ההנמקה', מדברת בהנמקה שבהיגיון ובשכל ישר, שיש בה כדי להסביר על שום מה רשאי בית המשפט לסמוך הרשעה בהקשר זה על עדות יחידה של קרבן העבירה, על אף הסיכונים הכרוכים בכך..." 8 יצויין כי בעבר דרש סעיף 55 לפק"ר כי נאשם לא יורשע על סמך עדותו של קטין, אשר לא נתקבלה בשבועה, אלא אם יש לה סיוע 9 ואולם בשנת תשנ"א תוקן סעיף ונוסחו דהיום דורש רק דבר מה לחיזוק עדותו של קטין שאינו בר אחריות פלילית. מקום בו נתקבלה ראיה על עדות קטין שנגבתה על ידי חוקר ילדים לתיקון ראיות בראיה אחרת.", הרי שבהתאם לסעיף 11 לחוק 10 (הגנת ילדים), תשט"ו 1955: "לא יורשע אדם על סמך ראיה לפי סעיף 9 אלא אם יש לה סיוע נקבע כי דרישת הסיוע הנ"ל, לא באה אלא כתוצאה מתחייבת מכך כי לא ראוי הוא להשתית הרשעה על סמך עדות של קטין, שנתקבלה למעשה כעדות שמיעה, בלי שתעמוד לנאשם הזכות הבסיסית לחקור את ה"עד" 11 בחקירה שכנגד. מהות הראיה המסייעת: הרעיון שביסוד דרישת הסיוע הינה תוספת ראייתית משמעותית המחייבת כי הראיה המסייעת תהיה ממקור אוטונומי ובלתי תלוי, קרי: שלא תהא נשענת על עדותו של העד היחיד (המכחיש דברי הנאשם) אשר אותה היא באה לאשש. התנאים הדרושים להפיכת ראיה "סתם" לראיה מסייעת, נוסחו בפסיקה מצטברים: 12 בשלושה מבחנים "כדי שראיה תשמש 'סיוע' עליה לעמוד בשלוש דרישות מצטברות: האחת, עליה לבוא ממקור עצמאי ונפרד, ביחס לעדות הטעונה סיוע. השנייה, עליה לסבך, או לפחות להיות נוטה לסבך, את הנאשם באחריות 6 ראה: ע"פ 87/53 אל-נבארי נ' היועמ"ש, פ"ד ז (2) 964, שם,שם; ע"פ 811/76 צסיס נ' מ"י, פ"ד לא (3) 733, י' קדמי: על הראיות (תשנ"ט ), חלק ראשון, 189 (להלן: "קדמי"). 9 הרנון, על פי סעיף 9 לחוק לתיקון ראיות (הגנת ילדים), תשט"ו ע"פ 4009/90 מ"י נ' פלוני, פ"ד מז (1) 292, 302 (להלן: "פס"ד פלוני"). 12 ראה לדוגמא: ע"פ 378/74 מסר נ' מ"י, פ"ד ל( 1 ) ,

3 לביצוע המעשה נושא האישום, ושלישית, הצדדים... " עליה להתייחס לנקודה ממשית השנויה במחלוקת בין עוד נקבע כי: ראיית הסיוע אינה חייבת להתייחס לכל פרטי האירוע נושא האישום, ודי לה אם מתייחסת לפרט מהותי אחד. באופן דומה, אין ראיית הסיוע חייבת להתייחס לכל העובדות השנויות במחלוקת, ודי לה אם היא תתייחס לאחת - או לאחדות - מהן, ובלבד שתהא זו, בנסיבות העניין, עובדה מהותית 14 ואולם, ראיית הסיוע אינה חייבת להיות ראיה אחת ויחידה העונה על שלוש דרישות אלו, אלא יכולה היא 15 להיות מורכבת ממקבץ של ראיות העונות יחד על דרישות אלו. ככל שיריעת ההגנה מתרחבת וההכחשה מצד הנאשם היא כללית וטוטאלית יותר, גם אופייה של ראיית הסיוע הנדרשת יכול להיות מוגבל יותר. ראיית הסיוע, במקרה כזה, אינה מוגבלת פורמאלית לתחום הצר והמצומצם 16 של התרחשות מעשה העבירה עצמו, ויכול שתימצא מעבר לכך. נקבע כי עדות הטעונה סיוע יש בכוחה לסייע לעדות אחרת, העיקרית, אשר טעונה עצמה סיוע, מכאן שברמה העקרונית לא שלל בית המשפט את האפשרות, כי כאשר ניצבות לפני בית המשפט שתי עדויות של קטינות 17 מתלוננות, שנגבו בפני חוקר נוער, תהווה עדותה של האחת סיוע לשנייה, ולהפך. האם "מעשים דומים" יכולים לשמש כ"סיוע"? הכלל הרחב הוא שאין התביעה רשאית להציג בפני בית המשפט, בשלב בירור אשמתו של הנאשם (להבדיל משלב הטיעונים לעונש), ראיה הנוגעת להתנהגותו של הנאשם בהזדמנויות אחרות המצביעה על "אופיו הרע" של הנאשם או על נטייתו המיוחדת לבצע את העבירה שבה הוא מואשם. הסיבה לכך הינה למנוע ככל הניתן מצב בלתי רצוי לפיו יגבש לעצמו בית המשפט, בשלב בירור אשמתו של הנאשם בעבירה פלונית, דעת קדומה נוכח היותו "עבריין מועד" או כי הורשע בעבירות אחרות בעבר. 18 אשר על כן, נקבעה הוראה חקוקה לפיה: "נאשם שבחר להעיד, לא יישאל בחקירה שכנגד שאלות בענין הנוגע להרשעותיו הקודמות, מלבד אם העיד על אופיו הטוב או הביא ראיה אחרת לכך, בין בראיותיו ובין בחקירה שכנגד של עדי התביעה. " חריג לכלל זה מתקיים כאשר הראיה הנוגעת להתנהגותו השלילית של הנאשם בהזדמנויות אחרות נדרשת כדי להוכיח שיטה מיוחדת שנקט הנאשם בביצוע המעשים האחרים, המאפיינת בסממניה אף את אופן 13 בש"פ 7194/97 כהן נ' מ"י, פ"ד נא (5) 403, שם, שם; ע"פ 258/83 מ"י נ' אהרוני, פ"ד מ (1) 617, 629. קדמי, פס"ד פלוני, דעת הרוב בפס"ד פלוני. 18 סעיף 163 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982.

4 ביצועו של המעשה הנוכחי. חריג זה לכלל הפסילה מוכר בשיטת המשפט המקובל אנגלי כ"עדות שיטה".(Evidence of Similar Facts or deeds) " או החריג בדבר "עדות על מעשים דומים (Evidence of System) 20 החריג התפתח במשפט האנגלי ומצא ביטוי עוד בסוף המאה ה- 19 ונקלט במשפט הישראלי בפסק דינו של 21 הנשיא אגרנט בפרשת שיוביץ. הכלל האמור שנקלט אף במשפט האמריקאי, פותח שם תוך הבחנה בין "עדות שיטה", שהיא ראיה נסיבתית לעצם ביצוע העבירה, לבין "עדות בדבר מעשים דומים" שנועדה להוכיח קיומה של "מחשבה פלילית" להבדיל ממעשה אקראי. הפסיקה הישראלית הלכה בעקבות ההבחנה במשפט האמריקאי, בין שני המושגים הללו, הקרובים באופיים, והנעוצה בתכלית השונה אשר לשמה נדרשת הראיה: אפשרית של הנאשם בדבר העדר כוונה פלילית, "עדות על מעשים דומים" שיטה" - משמשת להוכחת עצם ביצועו של מעשה העבירה על ידי הנאשם. 22 לעניין ההבחנה בין מעשים דומים לעדות שיטה, נקבע : - מכוונת לתקוף טענה בעיקר כאשר ביצוע המעשה אינו שנוי במחלוקת. "עדות "'מעשה דומה' נבדל ממעשה המשקף 'שיטת ביצוע' הן בטיבו והן בכוחו הראייתי. על פי טיבו, נבדל מעשה המשקף 'שיטת ביצוע' מ'מעשה דומה' בכך שמעשה של 'שיטה' מבטא רמת דמיון מוחלטת של מאפיינים מייחדים בין המעשה נושא האישום לבין מעשה קודם; בעוד ש'מעשה דומה' מסתפק ב'דמיון' כללי של תבנית המעשה 'הדומה' למעשה נושא האישום. לענין כוחם הראייתי, מוגבל כוחו של 'מעשה דומה' להשמטת הבסיס מתחת לטענת מקריות או העדר כוונה מצידו של עושה המעשה נושא האישום; בעוד שמעשה המשקף 'שיטת ביצוע' מצביע על עושה המעשה הקודם כעושה המעשה נושא האישום. " בית המשפט רשאי לקבוע מסקנות על יסוד "עדות שיטה", העברייני מלמד על עצם ביצוע העבירה או על זהות מבצעה אם שוכנע כי ייחודו של אופן ביצוע המעשה 23 כוחם הראייתי של מעשים דומים ושל "שיטת ביצוע" אופיינית, תלוי בראש ובראשונה בקבילות הראיה כאמור לעיל, ונעוץ במסקנה המתחייבת מן הדמיון שבין המעשה או שיטת הביצוע של המעשה נשוא האישום, לבין מעשים שנעשו ע"י הנאשם בהזדמנות אחרת או לבין שיטת ביצוע בה נקט במקרה אחר. עם זאת אין לשכוח כי כאשר מדובר במעשים דומים כוחם מתמקד בהשמטת הבסיס מתחת לטענות של טעות, תום לב וכיוב', קרי: 24 לשלילת טענת נאשם כי לא נתקיים אצלו "הלך הנפש" הנדרש להרשעה. נקבע כי לשם קביעת מסקנה מ"עדות שיטה" דרושה הצטברות תכונות דומות ברמה גבוהה ביותר.בפס"ד שיוביץ הודגש, כי: "כאשר התכונות הדומות הטמונות בכל אחת מעיסקאותיו הקודמות של הנאשם והדומות לאלה הטמונות בעיסקה נשוא ההאשמה מגיעות, שעה שהן מצטברות זו לזו, לדרגת הדמיון המראה בהכרח שהנאשם פעל 19 ע"פ 3049/94 פלוני נ' מ"י, יא (תשמ"א) 528. פ"ד מט (4) 189, ; נ' זלצמן "'עדות 'שיטה' כראיה מסייעת - מבחן שונה לקבילות?" משפטים 20.Makin v. A-G for New South Wales [1894] AC ע"פ 265/64 שיוביץ נ' היועמ"ש, פ"ד יט (3) 421 (להלן: "פס"ד שיוביץ"). 22 ע"פ 595/95 קריספין נ' מ"י, טרם פורסם [פדאור (לא פורסם) (1) ], 4 (להלן: "פס"ד קריספין"). 23 ע"פ 411/04 טטרו נ' מ"י, טרם פורסם [פדאור (לא פורסם) (1) ], קדמי, 256.

5 - 5 - לפי תכנית פלילית (שיטה) שקבע מראש ואשר כל אחת מאותן העיסקאות (לרבות העיסקה נשוא ההאשמה) מהוות דוגמא נפרדת להגשמתה - הרי לפנינו עדות שבכוחה להוכיח לא רק את יסוד הכוונה הפלילית אלא גם את המעשה הפלילי המיוחס לו. מכאן יוצא, שההבדל בין עדות שיטה לבין עדות על סתם מעשים דומים הינה הבדל של דרגה - של מידת הדמיון בין התכונות המאפיינות את העיסקאות הקודמות לאלו הטמונות בעיסקה שהיא נשוא המשפט - הווה אומר, כי עדות שיטה מחייבת הצטברות של תכונות דומות בדרגה גבוהה יותר מאשר עדות על מעשים דומים, המכוונת להוכיח אך את כוונתו הפלילית של הנאשם. הטעם לדבר הוא: כיוון שההנחה באשר לעדות מהסוג השני, היא, שאין חולקים שהנאשם ביצע את האקט הפלילי, הרי לשם סתירת הטענה בדבר תום לב, ניתן להסתפק בעדות המראה שעשה מעשים אחרים, אשר אחדות מתכונותיהן דומות לתכונות המעשה הנדון; כגון כי המדובר באותו מבצע ובמעשה מסוג דומה - אך לאו דווקא באותה דרך של ביצוע או באותו קרבן. לעומת זה, כאשר מטרת העדות היא להוכיח את המעשה עצמו, כי אז דרושה הצטברות של תכונות דומות, באשר לעיסקאות הנדונות, במידה 25 אשר בכוחה לשכנע שהנאשם פעל לפי שיטה שקבע מראש ואשר אותו מעשה משקף אותה". בספרות ובפסיקה הודגש עוד, כי במקרים בהם עדות השיטה משמשת עדות יחידה להוכחת זהות העבריין או לעצם ביצועה של עבירה, עליה להיות חזקה במיוחד ולהצביע על מידה גבוהה ביותר של דמיון 26 כן נקבע כי המשקל ההוכחתי הנדרש של הראיה המסייעת ישתנה ממקרה למקרה, ובקביעת משקלה של הראיה הנדרשת לשם מתן סיוע יש להתחשב בדרגת מהימנותה, באמינותה ובמשקלה ההוכחתי של העדות העיקרית, הטעונה 27 סיוע. במלים אחרות, המשקל הנדרש לראיית הסיוע עומד ביחס הפוך למשקלה של הראיה העיקרית. 28 בהקשר זה נקבע בדעת רוב חריג המאפשר הוכחת מעשים דומים כסיוע לעדות ילד שנגבתה ע"י חוקר ילדים, בדבר ביצוע עבירה נגד המוסר ע"י הנאשם, קרי: מעשים דומים כראיה לעצם ביצוע המעשה ע"י הנאשם, וזאת כאשר קיים קשר מוחשי בין המעשים (לדוגמא: שתי ילדות המעידות כל אחת על מעשים דומים שנעשו בכל אחת מהן בנפרד ע"י אביהן). יצויין כי מדובר בסטיה מן ההלכה שקדמה לכך ואשר הסתמכה על הלכות ותיקות מן המשפט האנגלי, לפיהן מותר לתביעה להביא לפני בית המשפט ראיות בדבר מעשי עבירה אחרים שבוצעו על-ידי הנאשם הדומים למעשה המיוחס לנאשם במשפט הנדון, ואולם זאת במטרה להוכיח, ביחד עם יתר הראיות, שהנאשם עשה את מה שעשה לא באקראי או בהיסח הדעת, אלא בכוונה פלילית, או כדי להפריך טענת הגנה אחרת כלשהי של הסניגוריה ולא לשאלת עצם ביצוע המעשה ע"י הנאשם 29. עוד יוזכר כי אף במשפט האנגלי, חל שינוי דומה: ופסק כי לא ניתן לקבוע לעניין זה קריטריונים מאוד ברורים, גורפים ונוקשים ובכל מקרה חייב בית המשפט לקחת בחשבון את כל הנתונים העובדתיים ולשאול את עצמו: לאיזה גורם יש במקרה מיוחד זה משקל רב יותר - לערך ההוכחתי האפשרי של אותה ראיה 25 פס"ד שיוביץ, 458. ע"פ 694/83 דנינו נ' מ"י, פ"ד מ (4) 249, 262; ע"פ 679/78 כהן נ' מ"י, פ"ד לד (1) 480, 493 (הש' ברק) ע"פ 318/79 אנגל נ' מ"י, פ"ד לד (3) 98, פס"ד פלוני, נגד דעת המיעוט של הש' מצא. 29 ראה סקירה בע"פ 3049/94 פלוני נ' מ"י, פ"ד מט (4) 189, 192.

6 ה( VALUE"-,("PROBATIVE או להיבט של הפגיעה המוגזמת והבלתי צודקת אולי במצבו של הנאשם, כאשר הוא עדיין נחשב בבחינת חף מפשע 30 (ה-" EFFECT ("PREJUDICIAL ואולם שימוש כזה בעדותו של קטין אחר כראיה מסייעת יהווה חריג, שיש להפעילו בנסיבות מיוחדות בלבד, לאחר שבית המשפט קבע את הערך ההוכחתי הגבוה של העדויות ושלל חשש לשיתוף פעולה בין המתלוננים וניסיון לרקום עלילת שווא כנגד הנאשם, זוהי אף עמדת המשפט האנגלי, המודרני בו נפסק כי למעשים מיניים שבוצעו באנשים אחרים עשויים להיות מאפיינים המעניקים להם כוח ראייתי העולה על הסכנה שביצירת דעה קדומה שגויה, ועל-כן קבילים כנגד הנאשם בעבירת מין חריג זה אושר בפסיקה מאוחרת יותר אשר נסמכה הן על ההתפתחות במשפט האנגלי כאמור לעיל והן על המשפט האמריקאי לפיו במשפט על עבירות מין נגד ילדים עדויות על מעשים מיניים דומים בילדים אחרים קבילות לצורך הוכחת האשמה וכסיוע באותם מקרים שבהם הוא נדרש. זאת, משום שמעשים מיניים דומים שבוצעו בילדים אחרים מחזקים את עדות הקורבן ושוללים את הטענה כי הדברים נבדו מן הלב: "CORROBORATIVE EVIDENCE IN SEX CRIME CASES INVOLVING YOUTHFUL VICTIMS IS OFTEN TIMES NECESSARY TO ESTABLISHING THE CREDIBILITY OF A YOUNG CHILD. TOO OFTEN THE DETERMINATION OF THE CASE RESTS STRICTLY UPON ESTABLISHING THAT THE VICTIM'S TESTIMONY IS MORE CREDIBLE.THAN THAT OF THE ALLEGED PERPETRATOR TESTIMONY REGARDING ACTS OF ABUSE PREVIOUSLY INFLICTED BY [THE ACCUSED] UPON OTHER FEMALE CHILDREN... CORROBORATES [THE VICTIM'S TESTIMONY]. EVIDENCE OF ALL THE INCIDENTS OF ABUSE, TAKEN TOGETHER MAY PROVIDE AN EVIDENTIARY PLAN OR PATTERN THAT TENDS TO MAKE THE ALLEGED INCIDENTS MORE PLAUSIBLE AND PROBABLE 35 יצויין כי ביקורת לא מעטה נמתחה על גישה זו בפסיקה ובספרות בטענה כי עדות בדבר "מעשים דומים" עשויה, לעיתים לשלול טענת נאשם בדבר תום לה או שגגה אך אינם יכולים לשמש כסיוע מקום שזיהויו של הנאשם שנוי במחלוקת 36 וכי הסיכון הכרוך בפתיחת פתח לעשיית שימוש ב"עברו" של נאשם כהוכחה לכך שעשה את המעשה שבו הוא מואשם, עולה על הנזק הכרוך בשחרור מאחריות, במקום שבו לא ניתן להרשיע 37 ללא היזקקות לראיה האמורה.D. P. P. V. P. (1991) 93 CR. APP. REP. 267 (C. A) פס"ד פלוני, ;R. CROSS, ON EVIDENCE (LONDON, DUNLIN, EDINBURGH THIRD ED., BY C. TAPPER, 1990) R. V. H. [1995] 2 ALL E.R. 865 (H.L [16].). ;R. V. P. [1991] 3 ALL E.R. 337 (H.L [15].) ע"פ 4721/99 פלוני נ' מ"י, פ"ד נה (1) 684; ע"פ 6214/94 מ"י נ' פלוני, טרם פורסם [פדאור (לא פורסם) (2) 95 20], 1.,GEZZI V. STATE 780 P. D2 972 (1989) וראה גם: ;STATE V. MOORE 819 P. D (1991).STATE V. GRAINGE 918 P. D (1996 ),STATE V. ROJAS 868 P. D (1993) 36 דעת המיעוט (ש' מצא) בפס"ד פלוני. 37 דעת הרוב (אוביטר) בפס"ד קירספין; קדמי,

7 ע; לעניין "שיטת ביצוע" נפסק כי היא עשויה לשמש כסיוע לעדות קורבן של עבירת מין אם הוכחה זהות מספקת 38 בין המקרים ואולם פסיקה מאוחרת יותר קבעה כי כאשר מדובר בסיוע בלבד, ניתן להגמיש את מידת דרישת ה"זהות" 39 הנדרשת בין מעשי העבר למעשה הנדון ונקבע כי מקום שמדובר "רק" בסיוע, די בכך שננקטה שיטת ביצוע "דומה" ואין צורך שהדמיון יגיע לדרגה של "זהות מוחלטת" כפי שנדרש לו היה מדובר בשיטת ביצוע כראיה עיקרית ונראה כי מגמת "ההקלה" האמורה לא רק נמשכת אלא אף מתרחבת. עורך דין בפפרברג ושות - משרד עורכי דין מתמחה, בעלת תואר בוגר (LLB) ממכללת שערי משפט * ** 38 ע"פ 36/701 ג'ובארה נ' מ"י, פ"ד כד (2) ע"פ 679/78 כהן נ' מ"י, פ"ד לד (1) 480 "פ 694/83 דנינו נ' מ"י, פ"ד מ (4) ע"פ 531/88 רדעי נ' מ"י, פ"ד מד (4) 559, ע"פ 3049/94 פלוני נ' מ"י, פ"ד מט (4) 189; קדמי, 259.